חברות רבות מגיעות בשלב כזה או אחר למצב בו הן מעוניינות להפסיק את פעילותן. יכולות להיות לכך סיבות רבות ומגוונות ללא כל צל של ספק. בכל מקרה, חשוב לציין כי פירוק חברה מרצון הוא הליך מורכב אשר מוסדר בפקודת החברות אשר נכנס לתוקפו בשנת 1999 והוא חלק מפקודת החברות. אם בעבר היה מותר לרשם החברות למחוק חברות עקב מספר עילות כאלה ואחרות אשר היו נקובות בחוק, הרי שהיום ניטלה סמכות זו מרשם החברות וזאת על מנת למנוע פגיעה בוודאות ההתאגדות המסחרית הנהוגה בעולם העסקי נכון להיום.
מסלולים שונים לפירוק חברות
בצמוד לחוק קיימים כמה מסלולים שונים, על מנת להביא חברה לפירוק, וכל מסלול מיועד להסדיר זאת במצב שונה של החברה. פירוק חברה הינו הליך מורכב ביותר, שעלול לערב אנשים רבים בעלי זכויות או חובות הקשורים בחברה ולכן מדובר בהליך סבוך שעלול להימשך זמן רב.
שלושת הדרכים לפירוק חברה הם: על ידי בית המשפט, פירוק מרצון ופירוק בפיקוח של בית המשפט שנחשב לדרך "אמצע" בין שני המסלולים הקודמים.
פירוק חברה מרצון – ביוזמת החברה עצמה
כדי ללכת במסלול זה צריכים להתקיים כמה דברים שהחשובים מבניהם הם כי תמה התקופה בתקנון שנקבעה לקיום החברה, כי החברה קיבלה החלטה על פירוקה מרצון או שהחברה החליטה בהחלטה שלא מן המניין שעקב חובותיה אין היא יכולה להמשיך בעסקיה ולכן היא צריכה להתפרק. המועד הפורמאלי של תחילת פירוק החברה הוא יום קבלת ההחלטה והחל מיום זה עליה להפסיק את פעילותה למעט אלה הקשורים בפירוק.
החשיבות של פירוק חברה מרצון
כאשר אין הצדקה לקיומה של חברה, פירוקה מרצון חשוב מכיוון שהחזקת חברה מחייבת תשלום אגרה שנתית אצל רשם החברות. במידה וחברה איננה משלמת את האגרה היא צפוייה לסנקציות כספיות מסויימות מטעם משרד הרשם, ולכן לא רצוי להשאיר חברה שאין לה פעילות כלכלית רשומה אצל רשם החברות כחברה קיימת. חברות שמיצו את קיומן ושאין לפעול עוד במסגרתן ואין בהן צורך עוד יש לפרקן בהקדם האפשרי.