מבחן ג'ימט, או בעגה המקצועית ובלעז GMAT, משמש כיום מוסדות אקדמיים רבים ברחבי העולם. באותם מוסדות אקדמיים משתמשים במבחן הזה על מנת לסנן בין מועמדים למסלולים שהביקוש עבורם עולה על ההיצע. לצד מבחן הפסיכומטרי הידוע בישראל או מבחני AST שמוכרים מארצות הברית, יש גם את מבחני ה-GMAT שרלוונטיים בעיקר עבור מי שרוצה להתקבל ללימודי תואר שני במנהל עסקים.
אך החדשות המעניינות הן שמבחן ג'ימט לא משמש רק את האקדמיה. נכון להיום אפשר למצוא המון ארגונים פרטיים, גופים, מוסדות וחברות שעושים שימוש במבחן הזה במטרה לסנן בין מועמדים למשרות מבוקשות ונחשקות. השימוש במבחן ג'ימט תקף אם כן גם במוסדות פרטיים בשוק החופשי, גם בממשלות וגם בארגוני הייטק ותאגידים בינלאומיים.
למה מעדיפים להשתמש בג'ימט ככלי לסינון בין המועמדים?
קהל היעד המגוון שצריך לעבור מבחן ג'ימט כדי להתקבל ללימודים או לעבודה מעלה את התהיה לגבי הנחיצות שלו. מצד אחד, מבחן ג'ימט כתוב בשפה האנגלית ולכן הוא בינלאומי. מצד שני, לא תמיד הנושאים עצמם שנכללים תחת רשימת הפרקים של מבחן ג'ימט עולים בקנה אחד עם הדרישות של מוסדות האקדמיה ובטח שלא עם אלו של המוסדות הפרטיים והגופים הציבוריים.
התשובה לפער בין המאפיינים של מבחן ג'ימט לבין הצרכים של הגופים הקיימים קשורה לאופן שבו הוא בנוי. מבחינת המוסדות האקדמיים וגם עבור החברות הפרטיות שמשתמשות במבחן ג'ימט ככלי לסינון מועמדים, מטרתו היא לבדוק את המחויבות של המועמד ולא רק את הידע שלו.
במילים אחרות, המאפיינים המיוחדים של מבחן ג'ימט הם אלו שהופכים אותו לכל כך נפוץ. היות ורוב התכונות של ג'ימט לא קיימות בסוגים אחרים של מבחן, הוא כאן כדי להישאר.